פסק-דין בתיק עד"י 2427/12

המערער הורשע בבית משפט יהודה בכתב אישום מתוקן בהתאם להודאתו. הודאה זו באה בעקבות הסדר טיעון שנקשר בין הצדדים. הסדר הטיעון כלל תיקון של כתב האישום, ומסגרת עונשית שקבעה טווח ענישה מינימאלי ומקסימאלי בעתירת הצדדים לעונש.

על פי כתב האישום המתוקן, היה המערער חלק מכנופיה שביצעה תרגילי "עוקץ". במסגרת תרגיל העוקץ, הוזמנה סחורה מסוחרים ישראלים, הסוחר הישראלי הגיע עם הסחורה, זו הועמסה על הרכב של הכנופיה, ולאחר מכן הם ברחו מבלי שהעבירו את התמורה. המערער נטל חלק בשני אירועים מסוג זה. באחת הפעמים, ניסה בעל הסחורה הישראלי לעצור את המערער, וזה דחפו והפילו.

כאמור, המערער הודה בכתב אישום מתוקן שכלל שתי עבירות של גניבה בלקיחה. במסגרת הסדר הטיעון הסכימו הצדדים על מסגרת עונשית, לפיה התביעה תבקש מבית המשפט שיוטל על המערער עונש של 20 חודשי מאסר בפועל, ואילו ההגנה תטען לעונש של 10 חודשי מאסר בפועל.

בית משפט קמא החליט לגזור על המערער עונש של 19 חודשי מאסר בפועל, כמו גם מאסר מותנה, קנס כספי ופיצויים למתלונן. הערעור שלפניי מכוון נגד אורך תקופת המאסר בפועל שנגזרה על המערער.

טיעוני הצדדים

המערער טען באמצעות בא כוחו כי בית משפט קמא החמיר עמו יתר על המידה ביחס לשותפיו האחרים. נטען כי בפרשייה זו נקבעה רמת ענישה, במסגרתה הוטלו על המעורבים האחרים עונשים שלא עלו על 12 חודשי מאסר בפועל.

הסניגור טען כי לנוכח עקרון אחידות הענישה, אין הצדקה להחמיר עם המערער מעבר למה שנקבע ביחס לשותפיו. הסניגור ציין כי למערער אמנם עבר פלילי, אך עבר זה נבע מהתמכרותו של המערער לסמים. כיום המערער החל לשקם את עצמו בכלא, ונטל חלק בתכנית השיקום לאסירים נרקומנים. הסניגור הוסיף כי לנוכח התחלתו של המערער בחיים חדשים, יש להעניק משקל נכבד להיותו אב לחמישה ילדים, לעובדה כי אחד מילדיו סובל משיתוק ומנכות קשה, ולכך שמשפחתו הינה משפחה נזקקת. אעיר במאמר מוסגר כי בדיון שלפניי הסניגור זנח, ובצדק, טענות עובדתיות שהועלו בהודעת הערעור ושאינן תואמות את הודאתו של המערער בכתב האישום.

התביעה הצבאית טענה מנגד כי ישנו הבדל משמעותי בין המערער לבין שותפיו, המתבטא בעבר הפלילי העשיר של המערער, בעוד ששותפיו היו חסרי עבר פלילי. התביעה טענה כי עקרון אחידות הענישה אינו נפגע, שכן קיימת הבחנה ברורה בין המערער לבין שותפיו, באופן שהצדיק את הפער העונשי שנקבע. לנוכח זאת, ביקשה התביעה לדחות את הערעור.

דיון והכרעה

עיקרו של הערעור שלפניי הינו בשאלה האם עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער סוטה מעיקרון אחידות הענישה.

עיקרון אחידות הענישה קובע כי מקום בו שותפים ביצעו עבירות דומות, ייגזר עליהם עונש דומה. יחד עם זאת, אין המדובר בהשוואה מכאנית-טכנית, ואין פירושו של דבר כי על כל השותפים למעשה עבירה צריך להיגזר עונש זהה. עיקרון זה קובע כי יש להשית עונש שווה על שותפים - אך זאת בתנאי כי אין נסיבות אחרות המצדיקות הבחנה ביניהם. נסיבות המצדיקות הבחנה יכולות להיות קשורות בהבדלים במעשה העבירה עצמו, אך גם בנסיבות אחרות שאינן קשורות בביצוע העבירה ובכלל זה בעבר הפלילי של המעורבים השונים. בעד"י 3117/09 התביעה הצבאית נ' דעמי [פדאור (לא פורסם) 09 (32) 34], עמוד 2, ציינתי את הדברים הבאים היפים לענייננו:

"עקרון אחידות הענישה קובע כי ככלל יש לשמור על מתאם בין עונשו של שותף אחד ועונשו של שותף אחר לאותם המעשים. ביצעו את אותם המעשים, ואין נסיבות אחרות המפרידות ביניהם - ייענשו באותה המידה. אם ביצעו מעשים שונים בחומרתם (למשל האחד עבריין עיקרי והשני מסייע), או כי נסיבותיהם שונות (עבר פלילי, נסיבות אישיות וכדומה), יינתן המשקל היחסי להבדלים ביניהם בעונש שייגזר על כל אחד תוך שמירת פרופורציה מתאימה (ראו ע"פ 711/85 ניר נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(1) 45, 48). אמנם, עקרון אחידות הענישה אינו עקרון בלעדי, אלא הוא אחד העקרונות שיש לשקול, ובמקרים קיצוניים של סטייה מרמת הענישה הראויה, ייתכן כי המשקל שיינתן לו יהיה נמוך, אולם ככלל ראוי לשמור על עיקרון זה" (ההדגשה שלי - צ.ל.)

לטענת הסניגור, מעשיו של המערער אינם חמורים מאלה של שותפיו, ועברו הפלילי אינו מצדיק החמרה בעונשו ביחס לחבריו.

אין בידי לקבל טענה זו. עיון ברישום הפלילי של המערער מלמד כי הוא נשפט והורשע תשע עשרה פעמים בעבר, וזו לו הפעם העשרים(!) שהוא נותן את הדין בפני בית משפט. הרשעותיו כוללות גם עבירות רכוש וסמים, ובחלק מהמקרים נגזרו על המערער עונשי מאסר בפועל לא מבוטלים. גליון הרשעותיו של המערער מלמד כי הוא שור מועד, שאינו לומד את לקחו.

לעומת המערער, השותפים אליהם התייחסו הצדדים נעדרי עבר פלילי. כאמור, שותפיו של המערער נשפטו לתקופות מאסר שלא עלו על 12 חודשים. ההבדל המשמעותי בינם לבין המערער עצמו נעוץ בעבר הפלילי העשיר של המערער. העבר הפלילי הוא נסיבה רלוונטית לאבחנה. אין דומה מי שנותן את הדין בפעם הראשונה, לבין מי שפוקד את ספסל הנאשמים שוב ושוב. במקרה של המערער, עברו הפלילי העשיר מצדיק הטלת עונש חמור יותר ובאופן משמעותי מזה של שותפיו. בהטלת עונש חמור יותר לא נפגע עקרון אחידות הענישה, אלא ההיפך הוא הנכון - נגזר על המערער עונש המבטא פרופורציה ראויה בין מי שעברו נקי, לבין מי שעברו הפלילי עשיר.

בית משפט קמא הביא בחשבון את נסיבותיו האישיות של המערער, את השיקום בו החל ואת מצבו המשפחתי. גם בהתחשב בנסיבות אלה, לא מצאתי כי בית משפט קמא החמיר יתר על המידה עם המערער.

לנוכח האמור לעיל, המסקנה המתבקשת הינה כי בית משפט קמא לא סטה מעיקרון אחידות הענישה, ואין מקום להתערב בגזר דינו.

אשר על כן הערעור נדחה.

ניתן היום, 11 בנובמבר 2012,  כ"ו בחשוון התשע"ג, בפומבי ובמעמד הצדדים.